פירה

הארוחה הראשונה שלנו היתה בסוזנה בנווה צדק לפני קצת יותר מ-15 שנה. את הארוחה הבאה הוא הבטיח לבשל לי בבית ונסע עם תרמיל מלא מצרכים ברכבת מנהריה לתל אביב. כשהוא הראה לי ציור שלו, החלטתי שנתחתן, אבל אחרי זה חטפתי רגליים קרות, כי היה אוקיינוס מנטלי בין מה שציפיתי לו ובין מה שהוא היה. ואז באה מי שהסבירה לי, שציפיות זה מה שמכסים איתו כריות, ובמרחק 15 שנה אני מבינה שהאונייה שחשבתי שנצטרך להפליג עליה האחת לקראת השני היא בעצם סירת נייר – מין קיפול אוריגמי כזה – שמתחיל ונגמר בראש המסובך שלי. במציאות הכל פשוט: אשה פוגשת גבר, והם יוצאים למסע חיים משותף ומגלים שהדומה הוא הרבה הרבה יותר משותף מהשונה. ונולדים להם ילדים מקסימים והם עוברים ארץ ומצחצחים שיניים ביחד כבר המון בקרים. וגם יש את רגעי העצבים ורגעי ״הלמה זה בכלל״ פה ושם, אבל כששקט סביב, אפשר להרגיש את הנשמות שלהם מדברות אותה שפה. 

אז ליום השנה ה-15 שוב ארוחה, שוב רכבת. הפעם הוא לקח אותי לפריז, מרחק ארבע שעות, ובמקום סלמון בתרמיל, הזמין מקום לאטלייה של ז׳ואל רובושון, כי פעם אמרתי משהו על פירה. 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פירה

להגיב על נתי לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s