על נהרות בבל

שם ישבנו גם בכינו…המשפט הזה מסתובב לי כבר כמה ימים בראש, ולכן היום נעצרתי לברר למה, וגיליתי משהו מעניין.

במשפט הזה מקופלים זה לזה כמו שני שליפים במבחן: געגוע (בכינו, נזכרנו וכיוב) ותקווה. הגעגוע למשהו שהיה שמתחבר בסופר גלו לתקווה לחזור למקום הזה מתישהוא בעתיד. מזכיר לי את המקל עם הגזר ששמים לפני חמור כדי למשוך אותו ללכת הלאה.

גם ברמה האישית כולנו סובלים במינון כזה או אחר מתסמונת הישיבה ליד הנהר בבבל – במקום להסתכל על הדקלים לאורך הפרת והחידקל ונניח לאכול מרק קובה, אנחנו רוצים הביתה ויודעים בלב שהמושג הזה – הבית – מעורפל רק קצת פחות מהערפול שלנו סביב הבנת היקום או מבנה המוח האנושי. מי שלא אומר לעצמו לפחות פעמיים ביום: "אני פה אבל רוצה להיות שם, אני שם אבל בעצם רוצה להיות פה, אני עושה משהו אחד אבל מתלבט אם לעשות משהו אחר, אני עושה משהו אחר אבל זה זמני" שיקום.

תחשבו על זה: "על נהרות בבל" כמצב אנושי.

אדריכלי התסמונת שנקרא לה "הישיבה בבבל" (או "על הנהרות" תבחרו) הן שלוש הדתות: המוסלמים רוצים לגן העדן ומוכנים לסכן דבר או שניים בשביל להגיע לשם, הקתולים בחזרה גנרלית אחת גדולה ליום האמת (עם משובים ברמה שבועית) ואנחנו מחכים למשיח (ויחד איתו פרה אדומה כדי שאפשר יהיה לטהר את הטומאה). כמו בכל קמפיין מוצלח, המסר חוצה גבולות ועמים: כמו שאנחנו עכשיו זה לא מספיק טוב.

יש בדת בילד אפ גאוני סביב המסר של היות ההווה הכבשה השחורה במשפחת הזמן: העתיד הוא הבן הצעיר בו גלומה כל ההבטחה לדברים הנכונים שיקרו (וברור לכם שאנחנו לא נהיה פה לראות את זה), והעבר הוא כמו הבן הבכור הכל כך מוצלח שאף אחד לא מגיע ולא יגיע לקרסוליו, הבכור הזה גם כל כך רחוק מאתנו שאף אחד לא יכול לאמת או להפריך את השמועה.

ניתן לסכם את הגישה הזאת בצמד מלים: החיים כפרומו.

כשאתה חי מתוך מקום שבעתיד יקרו הדברים הטובים (וגם זה רק בתנאי, כל דת עם התנאים שלה) ההווה מחליק לך בין הידיים.

תארו לכם שהיהודים יוצאים בקמפיין הבא:

?we killed Jesus, can we move on

ועוד רעיון לקמפיין – הרי בלי מותו הציורי של הבן הנבחר – לא היתה הארוחה האחרונה, ו- 12 השליחים והויה דולורזה, ויום ששי הטוב ויום ששי הרע והתחייה ועוד כהנה וכהנה. הרי אם ישו היה מת נניח מהתקף אסטמה לא בטוח שהיתה נוצרת דת סביבו כן? אז בואו ניפרד כידידים ונתקדם. כי החיים זה עכשיו, ממש כרגע.

אם התסמין הזה היה נשאר בגדר המנטרה השיווקית של הדתות הייתי אומרת ניחא, יש המון חילוניים בעולם שמבינים שדת זה אופיום להמונים אבל אני קולטת שהדי.אנ. איי של השיטה הקפיטליסטית מורכב מאותם חלבונים: " חברה א' או ב'- כמו שאת זה לא מספיק טוב, לא משנה שאת רווחית, שאת מעסיקה עשרות אלפי אנשים, שאת מייצרת תרופות או מזון או בגדים או כלי תחבורה לטובת הרבה מאוד אנשים, כל זה וזה לא מספיק טוב. כי את צריכה לגדול, להגדיל מכירות, להתייעל, לשפר את הרווח ולרכוש עוד נתחי שוק…" כמו שאת היום זה לא מספיק טוב. מה לא מספיק טוב? מי לא מספיק טוב? מי קובע? שלושים אנליסטים? מאה? הקפיטליזם מתקטלג אצלי לאחרונה כמו דת מודרנית.

ואני ממשיכה וחושבת שגם השכנים שלנו יושבים עכשיו בסוג של נהרות בבל משל עצמם, אז למה כל כך קשה לנו עם זה? כי לנו מותר ולהם אסור? במקום להעיר אותם ואת עצמנו בעדינות ולהגיד החיים זה עכשיו, אז בואו נודה שהרגנו את ישו ונתקדם, אנחנו עסוקים באם הם היו כנים באיך שהם דיברו על השואה.

וזה מוביל אותי לכתוב מילה או שתיים על דמוגרפיה:

נתניהו אמר שיעביר את חוק הלאום – מדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי והמשיך בנשימה אחת שכל אזרחיה ללא יוצא מן הכלל (בלי קשר לדת) יזכו לשויון זכויות, וזה יתחיל עם התחקיר הבטחוני בשדה התעופה: "מאיפה באת? מפורידיס, אה
טוב טיסה נעימה.

וגם לפי סקר אוכלוסין של הלמ"ס משנת 2011 יש בארץ כ20% מוסלמים ו כ 20% דתיים + חרדים, אני מניחה שבעוד 21 שנים נועה תחיה במדינה שרוב תושביה ערבים או חרדים, היתרון שאני רואה בזה שהיא תוכל להרוג שתי ציפורים עם בורקה אחת.

שבת שלום!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s