קר, קר מתחמם

נפלה בחלקי הזכות שתהיינה לי חברות טובות, כאלה שאפשר לדבר איתן על ה-כ-ל: דברים עצובים, דברים שמחים, דברים שבחלום לב ודברים שבמציאות. ובתוך קבוצת החברות הטובות יש קבוצה של חברות שנקרא לה מפאת החסיון 4X4 שאיתן כאמור אפשר לדבר על הכל (מגרב ועד גלידה), אבל לא זו אף זו, כל שיחה (אף אם תיגע במשהו כואב) תסתיים בשאגות צחוק שיהדהדו עוד זמן רב אחרי הפגישה. ולכן לא מוותרים על הזדמנות להיפגש פותחים יומנים ומתחילים לקשקש. הפעם הגענו לפגישה אחרי חורף שלם שלא נפגשנו כך שהיו הרבה השלמות. החלטנו על שילה בר בבן יהודה.

הדייקניות הגיעו בזמן וקיבלו שולחן בחוץ – על המדרכה. הכיסאות רקדו קצת סמבה אז עשו להם טרנספר לשולחן אחר (להלן:"טרנספר 1"). כשהגיע הצמד השני (להלן: "הזורמות") כבר ישבו הדייקניות מול שני קוקטיילים על חשבון הבית, מוכנות ומזומנות לפצוח בהזמנה. ההזמנה עצמה היתה משחק סודוקו קטן: א' לא אוכלת חמץ בפסח, ב' לא אוכלת מולים, ג' לא אוכלת כוסברה ורק אני אוכלת הכל.

פצחנו בפוקצ'ה ריחנית ופריכה שהגיעה עם ירקות חמוצים וממרח של יגורט עם רסק עגבניות וחריף (19 ש"ח), כמה פשוט ככה טעים. לראשונות הזמנו טרטר סלק (59 ש"ח), טרטר טונה בעטיפת אבוקדו (64 ש"ח), קפרציו דג עם ספרינגרול (74 ש"ח) וסלט ברזל (44 ש"ח). המנות מגיעות כמו כל דבר תחת השמש התל אביבית – לפי הזמן שהן מוכנות במטבח. כולם זורמים עכשיו, אפילו הבחור הצעיר שלקח מאתנו את הרכב בכניסה (35 ש"ח למכונית) קידם את פנינו באהלן סוער וחייכני משל היה הצלע החמישית בחבורה..

טרטר הטונה והאבוקדו היתה המנה המנצחת בקטגוריית הראשונות, תחת כיפת אבוקדו גילינו ערימה טונה טריה וקצוצה עם שבבי שקדים פריכים, פלפל חריף ותיבול עדין של לימון. סלט הברזל התגלה אף הוא כהצלחה ונטרף חיש קל: עלי תרד נחו על פרוסות דקיקות של סלק עם קוביות פטה ואגוזי מלך קלויים. קרפציו הדג עם ספרינגרול סחט פחות תשואות.

למנה עיקרית הזמנו מחבת שרימפס בשמן זית (74 ש"ח), ריזוטו ארטישוק (69 ש"ח) ופלמידה על ריזוטו תירס ( 128 ש"ח). במחבת השרימפס התגלו עגבניות צלויות ולימונים כבושים, בריזוטו ארטישוק התגלו מולים ושרימפס בודד, והפלמידה התגלתה כנתח עבה ועסיסי על ריזוטו טעים עם כמויות מסחריות של חמאה, פרמז'ן ותירס.

היינו שמחות וטובות לב, ולכן קצת לפני הקינוח (פנקוטה טחינה עם נוגט שומשום 43 ש"ח) כשהמלצרית שאלה אותנו אם איכפת לנו לעבור שולחן כדי לפנות מקום לשישיית סועדים שהפציעה בחצות, ענינו בחיוב ונמנענו משיגור משפטים מתוחכמים מתחת לשפם ("זה השולחן שלנו", "זוהי זכות אבות") (להלן: "טרנספר מספר 2"). לידיעת הקוראת ציפורה לבני.

לסיכום, האוכל היה מצויין: מקורי אבל לא מתחכם. לא זול אבל נותן תחושה של תמורה בעד האגרה, האוירה היא של מקום מעודכן אבל לא מחזיק מעצמו יותר מדי. אני תמיד שמחה למפגשי ה 4X4 שלנו ופשוט מאושרת לבלות במקומות בהם מי שמתעלה על עצמו זה השף ולא יחסי הציבור שלו.

2 מחשבות על “קר, קר מתחמם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s