הזמנו בייביסיטר לשעה תשע אבל בגלל תחקיר בערוץ שלפני סגירה על דלק נדלן מצאנו עצמנו יחד עם הבייביסטר צופים בטלויזיה ומקטרים שכם אל שכם על כספי מעמד הפרולטריון ההולכים ונשחקים. בעשר יצאנו מהבית ובאחת עשרה הגענו למזללה.

היו מספר פעמים שחגגנו אירוע זה או אחר בכתית ולכן למזללה באנו עם ציפיות לא נמוכות בעליל.

באחת עשרה בלילה, היום השלישי בשבוע והמקום מלא מפה אל פה. חלל המסעדה שוקק חיים והמולה,  המוסיקה מושמעת בקול וכמות נכבדת של מלצרים הלכו מכאן לשם ומשם לכאן כאילו מדובר במופע מחול מודרני.

חלל הבר מחולק לכל אורכו לשניים: בחלק הקדמי הברמנים מאחוריהם מוגבהים מעם הטבחים. הנוריות והמגבות האישיות בשירותים שימחו אותי ולהשלמת האוירה העליזה הכסאות בצבעי ירוק ותכלת.

אני הייתי צמאה וביקשתי מהמלצרית להביא לי כוס שרדונה (39 ש"ח), קולה זירו ומים. מלצרית אחרת הגיעה כדי לקחת הזמנה של אוכל. מלצרית שלישית עברה ליד ושאלה האם הכל בסדר. למלצרית הרביעית הזכרתי שטרם קיבלנו את השתיה. המלצרית מהשורה הראשונה הגיעה אחרי המתנה נוספת עם הזירו והיין אך המים נשכחו. המלצרית השלישית הופיעה עם המנות .

הראשונה הגיעה מרק בויאבז מופלא (71 ש"ח) על בסיס עגבניות עם טעמי אניס מודגשים. המרק היה גדוש מולים שחורים קטנים, תפוחי אדמה צעירים, עיגולי שומר צלוי וחצי סרטן. הטאצ' המשמח (מעבר לטעם המושלם של הבויאבז), היה בהוספת פרוסת לחם עבה וקלויה מרוחה בשכבה נדיבה של רואי עז טעם וצבע. אכלנו מהמרק כמו שמאכילים ילד: ביס מהלחם, שלוק של צדפה, כף מהמרק, ביס מהלחם וחוזר חלילה. בשוליים של המנה היו חסרים לי שני דברים: עוד סוג של דג לבן במרק ומזלג ארוך לטיפול  בסרטן, אבל זה באמת בשוליים.

את הסקרנות לדגום עוד בשר דגי עם המרק השלמנו באמצעות מנה אחרת שהזמנו סלט שורשים (69 ש"ח). בצלוחית מוארכת הגיעו פלחי גזר עבים, פיסות שומר ענקיות, עלים ירוקים ומעליהם נחו להם קוביות דג סלמון בטמפורה מקושטים בנגיעות של איולי משובח. הדג היה נפלא. בפרץ של יצירתיות בן זוגי טבל את נתחי הדג המטוגן בבויאבז והוא מייד נוסף לסבב לחם – מולים – מרק.

הסלט עצמו היה גס מדי וחתוך ברשלנות (אולי מכוונת) דבר שעמד בניגוד גמור לתיבול העדין של ויניגרט תפוזים משובץ ברימונים ואגוזי מלך. הוא הוגדר מיידית כ"סלט למיטיבי לסת" והסכמנו שהיינו נהנים הרבה יותר אילו הירקות היו נחתכים באופן דקיק יותר כיאה למוצאם השורשי.

המנה השלישית היתה שוב מצויינת סאשימי סלמון (67 ש"ח).  בצלחת גרו להם בנחת רבעי סלקים, עיגולי פלפל חריף, אפונה מצופה וואסאבי, פיסות סלרי, פלחי תפוז, עיגולי בצל דקיקים וסרטים שקופים של צנון לבן ובין לבין נתחי סלמון על תלוליות קרם פרש. יתכן שהמנה נשמעת אקלקטית משהו אבל הדיסנילנד הזה עשה לנו שכל בפה. מכל המנות זו הכי הזכירה את כתית.

יחד עם עוד כוס קברנה (42 ש"ח) שילמנו 300 ש"ח  לא כולל טיפ ויצאנו שמחים ועליזים  לצומת אחד העם נחלת בנימין שם קינחנו בנשיקה מתוקה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מזללה

  1. חיכינו שבועיים בסבלנות רבה, המזללה אכן מסעדה טובה++, גם הקובנה מעולה, סלט בטן החזיר קצת פחות אבל מניסיון של על הבר וליד השולחן בשתי הפעמים האוכל היה טוב מאוד. כתית בקטן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s