יונה

נר אחרון של חנוכה ואני הפכתי באחת מאם שמצפה לחופשה עם הילדים לאם שמוכנה לעשות להם צ'ק אין לטיסה טראנס אטלנטית. כיוון אחד. למזלי הסבתא הזמינה אותם לבילוי של אחה"צ בצפייה במופע מומנטיטו מבית מיומנה מה שאיפשר לי שעה ורבע של שקט ונשימות עמוקות.

מבית מיומנה מיהרתי לטיילת החדשה (והמקסימה יש לומר) של יפו,  ובדהרה למסעדה החדשה מבית היוצר של מנטה ריי – "יונה".

נכנסתי לאולם רחב ידיים כהה באופן יחסי ומואר באור רך ונעים התיישבתי ונרגעתי.  למרות שהמקום היה ריק לקח למלצרית כעשר דקות לגשת אלי (לזכותה יאמר שהיא לא ידעה שאני על זמן קצוב) , מעט האנשים שישבו שם לא נראו ממהרים. ברגע שהיא ניגשה אמרתי לה "תראי יש פה ארבעים וחמש דקות, אני רוצה שתי מנות ראשונות, בלי פחמימות, וכוס יין לבן"

הקונספט במנות ראשונות מחולק למנות בצנצנות (ריהוט שכיח במסעדותינו)  ומנות בטרה קוטה.  הפעם הראשונה שאכלתי אוכל מתוך צנצנת היה בארוחת צהריים במסעדה של מרק וירה באנסי, צרפת. עד היום אני זוכרת את הרגע המכונן בו פתחתי את מכסה הצנצנת ועפתי לאחור משלל הטעמים שפרחו מהצנצנת. מאז – כשיש – אני בוחרת בצנצנות (למשל במחניודה)  ביונה בחרתי בצנצנת של סלמון מעושן ולידה סלט עשבים עם אגוזי לוז (29 ש"ח) . מה לומר לא קרוב ולא דומה. הצנצנת אמנם צנצנת עם מכסה  והכל אבל המלצרית פתחה אותה עבורי (!!)  ושום ריח לא עלה באפי. יש לי עוד 30 דקות. לזכות הסלמון יאמר שהגיעה מנה נדיבה שהורכבה מענני סלמון ורדרדים מלאי טעם ונימוחים. סלט עשבי התיבול לעומת זאת סבל ממליחות יתר דבר שהאפיל על עדינות הדג. אגוזי הלוז הוסיפו פריכות נעימה לכל העסק.

המנה הנוספת היתה צלחת טרה קוטה של סרדינים בפיסטוק וטרגון (29 ש"ח) , הגיעו ארבע סרדינים חמים ממולאים במחית פיסטוק מונחים על מצע של טרגון, שמן זית  ושום צלוי. מהרתי לתת ביס אלא שהפעם השף החליט להגזים עם הלימון מה שכמובן גרם להשתלטות עוינת של חמיצות על כל העדינויות שלכאורה הסתתרו שם. הפיס טוק הלך לאיבוד וכך גם הטרגון. יין החודש (25 ש"ח) היה קל ופירותי.

השעון תיקתק ועיני צדה גלגל פרמיז'ן .פתאום התחשק לי לתת ביס בזהב הזה. ביקשתי מהמלצרית את החשבון ואם אפשר גם קצת  פרמיז'ן. יחד עם החשבון  הונחה לפני צלוחית נדיבה של גילוחי גבינה עם כל ביס נמחו מזכרוני עודפי המלח ויתרות הלימון. בדרכי החוצה תהיתי מדוע האדריכל בחר להקים את הקיר הגדול הפונה לים משורות שורות של רפרפות שמסתירות את הנוף ומעוררות תחושה שצופים בים מתוך תא מסורג.

יצאתי החוצה. ערב ירד וסהר דקיק של ירח עיטר את השמיים .  בדרך חזרה עוד הספקתי להכנס לסלון יפו לאומנות פלשתינית שם צד את עיני פסל של סוס עשוי מפסולת בניין וחוטי ברזל חלודים, כותרת העבודה : "ניצחון".

הלכתי טובת לב ושמחה לפגוש את הילדים וקדימה להדלקת נרות אחרונה לעונה זו. חג שמח.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “יונה

  1. תיאור מדהים של ערב מושלם. יכולת ההתנסחות המעולה שבתה אותי ואני מחכה בקוצר רוח לקרוא את ה"פוסט" הבא. מקווה שאיכות המסעדה הבאה תהיה ביחס ישר ליכולת ההתבטאות הנדירה של כותבת הבלוג.

  2. יונה ואיחיק

    תיאור מדהים של שילוב בין מציאות לדמיון.
    כתיבה ציורית שהופכת את הקורא לשותף פעיל בחוויות המשלבות חיי יום יום וגסטרונומיה.
    מרשים,מהנה ועם טעם של עוד.

  3. אלכס

    מקסים, גם אנחנו טעמנו את הסרדיניםת לדעתי בשבוע בו פתחו וזו היתה המנה הטובה ביותר. תמשיכי לכתוב מחכים לעוד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s